סלומון נ' קשת צעצועים בע"מ ואח'

פסק דין

לקראת סוף שנת 1993, נוצר, לגרסת המבקש, קשר בינו לבין מר ליאון קופלר, לצורך קבלת זיכיון להפעלת רשת הצעצועים Toys "R" Us בישראל. יוער כי לגישת המשיבה 1 (להלן: "קשת"), הקשר נוצר בין המבקש לבין חברת סופר-פארם (ר' ס' 27 לתשובת קשת לתובענה).

המבקש טוען כי בינו לבין מר קופלר התגלעו חילוקי דעות ביחס לחלקו של כל אחד מהם בזיכיון. מלכתחילה, וכדי לנסות ליישב את הסכסוך בין הצדדים, התנהלה בוררות בפני הבורר מר ביק (ר' ס' 29 לתשובת קשת לתובענה). לאחר מכן, ביום 3.10.94, התנהלה בוררות בפני עו"ד (כתוארו אז) חנן מלצר. בסיועו של עו"ד מלצר, נחתם "מסמך סיכום" בין המבקש, המשיב והמשיב 4 (מר קלמנסון, שאף הוא שותף ברשת חנויות הצעצועים שהוקמה בישראל). מסמך זה צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה והוא יכונה להלן: "מסמך הסיכום").

לגישת המבקש, במסמך הסיכום הוסכם על הקמת חברה משותפת, ועל חלקם של הצדדים בזכויות בזיכיון. כך, תחת הכותרת "יחסים בחברה" נקבע –

"ליאון קופלר – 75%; דיוויד סולומון – 20%; דני קלמנסון – 5%".

בהמשך המסמך צוין "דילול אם לא מביאים את הכסף".

המבקש ציין כי בעקבות טענות מר קופלר, לפיהן המבקש לא העביר במועד סכום של 150,000$, טען מר קופלר כי חלקו של המבקש ירד ל-18%. מתשובת קשת עולה כי הדילול נעשה בעקבות ישיבת בוררות נוספת אצל עו"ד מלצר, ביום 27.11.94, על פיה דולל חלקו המיועד של המבקש בחברה הזכיינית כשתקום (ר' ס' 39 לתשובה).

המבקש טוען כי לאחר שמר קופלר חתם על הסכם זיכיון עם Toys "R" Us, נדרשה הקמת חברה, שתחזיק בשם כל השותפים בזיכיון. לכן הוקמה קשת, שהיא חברה לנאמנות המחזיקה בזכויות הזיכיון של רשת Toys "R" Us בישראל.

המבקש טען כי המשיב 2 (להלן: "עו"ד להט") הודיע לו בחודש יולי 1995 כי הוא הקים את החברה, וכי מניותיו בה (18%) ומניות קלמנסון (5%) מוחזקות עבורם בנאמנות על ידי המשיבה 3 (חברה לנאמנות שעו"ד להט הוא אחד מבעלי השליטה בה). מכוח האמור לעיל, מחזיקה המשיבה 3 עבור המבקש ב-18% ממניות קשת – על כך אין מחלוקת.

בתובענה הנוכחית עתר המבקש כי המניות המוחזקות עבורו על ידי המשיבים 2-3 (להלן: "הנאמנים") יירשמו על שמו.

לגישת המבקש, הסיבה בשלה רשם עו"ד להט את המניות של המבקש ושל קלמנסון בנאמנות, היתה משום שהיו להם השגות ביחס למסמכי ההתאגדות של קשת. חרף השגות אלה, עו"ד להט ביקש שלא לעכב את הקמת קשת, כדי לחתום באמצעותה על ההסכם עם Toys "R" Us. המבקש טען בסיכומים מטעמו, כי הוא לא הסכים לשיעור ההקצאות ולמסמכי ההתאגדות, ולכן הוא לא "לקח" את המניות שהגיעו לו, והן נרשמו על שם החברה לנאמנות עבורו. לטענתו, אלמלא הוא עצמו סירב לנוסח של מסמכי החברה, וסירב לחתום על מסמכי הקמתה, היתה קשת מוקמת והמניות המגיעות למבקש היו מוקצות לו ללא כל תנאי וללא נאמנות כלשהי. רק לאור סירובו לחתום על המסמכים, הוחזקו המניות בנאמנות.

לטענת המבקש, לקשת אין מעמד להעלות את הטענות אותן היא העלתה בתשובתה, לפיהן המבקש לא שילם את חלקו היחסי במשאבים שהושקעו בקשת במהלך השנים. אין מקום לקבל את טענת ההגנה היחידה של קשת, לפיה על המבקש להשוות השקעותיו בקשת או להיות מדולל.

המבקש טוען כי טענותיה של קשת ביחס להשקעות שהמבקש נדרש להשקיע, הן ענין שהוא בין בעלי המניות לבין עצמם. טענות אלה אינן נוגעות לתובענה דנן, המופנית לנאמנים. לגישתו של המבקש, אם ירצה מר קופלר (או חברת סופר-פארם שמר קופלר הוא בעל ענין בה) להעלות טענות כנגד המבקש, עליהם להגיש כנגדו תביעה נפרדת ביחס לכך.

המבקש טען כי מר קופלר הגיש בקשה בתובענה דנן, בה הוא עתר לצירופם לתובענה של חברת סופרפארם ושל חברת הבת שלה – טויון, החברה באמצעותה מחזיק קופלר במניות קשת (בש"א 8304/03). אולם, כב' הרשם גלדשטיין דחה בקשה זו. המבקש טען כי מטעם זה הטענה לפיה זכות המבקש בקשת דוללה אינה רלוונטית, מה עוד שהליך דילול כלל לא בוצע. עוד נטען כי הליך דילול מבוצע על ידי הקצאה נוספת של מניות נוספות לאותו גורם שמבקש להגדיל את אחזקותיו בחברה, ולא על ידי "חילוט" של מניות מבעליהן. קשת אינה זכאית לבצע חילוט כזה, לא מכוח הדין, לא מכוח תקנונה ולא מכוח הסכם כלשהו.

המבקש טוען כי הנאמן רשם את המניות על שמו מטעם טכני בלבד, והוא נדרש לכן היום להעביר את המניות שאין חולק כי הן שייכות לו, על שמו של המבקש. המבקש טען כי הנאמנים הודיעו כי הם יכבדו כל החלטה של בית המשפט, ומכאן כי הם מודים שאין בידיהם כל הוראות המתנות את העברת המניות להן זכאי המבקש בתנאי כלשהו. לכן, מאחר שלא קיים כל תנאי המתנה את העברת המניות למבקש, ומאחר שלקשת אין זכות לטעון ל"השוואת השקעות", או דילול של מניות המבקש, הרי שיש להיעתר לבקשתו של המבקש.

קשת התנגדה לבקשה. לטענתה, את הסכם הנאמנות (שאינו הסכם כתוב), יש לפרש בהתאם לכללי הפרשנות של דיני החוזים כדי לבחון מהי מטרת הנאמנות, ומהם התנאים שנקבעו לסיומה. קשת טוענת כי הוכח כי מטרת הנאמנות היתה להגן על זכויותיה של קבוצת סופר-פארם, עד לסיום הסכסוך בינה לבין המבקש. התנאי לסיום הנאמנות העולה מהשתלשלות האירועים שקדמו ליצירתה, הוא כי על המבקש להשלים את התחייבויותיו כלפי קבוצת סופר-פארם, קרי להזרים כספים לקשת, ולהעמיד ערבויות בהתאם לחלקו היחסי בקשת.

מסקנה זו עולה, על פי הטענה, ממהלך העניינים שקדם ליצירת הנאמנות, מהשכל הישר ומההיגיון הכלכלי של העסקה. עוד נטען כי סופר-פארם היא זו שיצרה את הנאמנות, וככלל תנאי הנאמנות נקבעים בהתאם לרצונו של יוצר הנאמנות. קשת הוסיפה וטענה כי גרסת המבקש לפיה הנאמנות נוצרה בשל רצונו של עו"ד להט שלא לעכב את הקמת החברה, היא הרחבת חזית, ועל כל פנים היא מופרכת, אינה נתמכת בראיות, וסותרת את הצהרת הנאמנים עצמם.

קשת טוענת כי לאחר שהוכחה מטרת הנאמנות והתנאים לסיומה, היה על המבקש להוכיח כי הוא אכן מילא את התחייבויותיו. אולם, הוא לא הוכיח זאת, ואף לא ניסה לעשות כן. מהאירועים שאירעו לאחר יצירת הנאמנות עולה כי מטרת הנאמנות טרם הושגה, וכי המבקש לא קיים את תנאי סיום הנאמנות. הוא לא הזרים כספים ולא העמיד ערבויות בהתאם לחלקו היחסי. קיום ההתחייבויות הוא תנאי מתלה לסיום הנאמנות ולקבלת זכות הקניין של המבקש במניות. עד אז - כל שיש למבקש הוא זכות אובליגטורית למניות קשת.

לכן, המבקש לא עמד בנטל שהוטל עליו, לא הוכיח כי מילא את התחייבויותיו. הנאמנות טרם הסתיימה, והמבקש אינו זכאי עדיין לקבל לידיו את המניות.

במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידי המבקש, הוא טען כי טענות קשת בסיכומיה מהוות הרחבת חזית, וכי הן מנוגדות לטענות שקשת העלתה במסגרת כתב התשובה מטעמה. בכתב התשובה קשת לא כפרה בזכותו של המבקש בזכות המבקש לקבל מניות (אם כי טענה כי יש לדלל את המבקש), ולא הועלתה כל טענה בדבר אי קיומם של תנאים כביכול לסיום הנאמנות.